[column-half-1]

L’homme dans sa vie

L’homme, dans sa vie, n’a pas le temps d’avoir le temps
pour tout. Et il n’a pas de moment libre pour consacrer un moment
à chaque volonté. L’Ecclésiaste a eu tort de dire le contraire.
L’homme doit haïr et aimer ensemble,
pleurer et rire avec les mêmes yeux
avec les mêmes mains jeter des pierres
et les ramasser,
faire l’amour dans la guerre et la guerre dans l’amour.

Et haïr, pardonner, se souvenir et oublier
ordonner et déranger, manger et digérer
ce qu’une longue histoire
fait au cours de très nombreuses années.

L’homme, dans sa vie, n’a pas le temps.
Lorsqu’il perd, il cherche,
lorsqu’il trouve, il oublie,
lorsqu’il oublie, il aime,
et lorsqu’il aime, il commence à oublier.

Et son esprit est instruit,
son esprit est très professionnel,
seul son corps reste perpétuellement
amateur. Il essaie, se trompe
n’apprend rien et s’embrouille,
ivre et aveugle dans ses plaisirs et ses souffrances.

Il mourra à l’automne de la mort des figues,
rabougri, plein de soi et doux,
quand les feuilles sécheront sur le sol
et que les branches nues pointeront
vers le lieu où il est un temps pour tout.
[/column-half-1]
[column-half-2]

אָדָם בְּחַיָיו

אדם בחייו אין לו זמן שיהיה לו
זמן לכל.
ואין לו עת שתהיה לו עת
לכל חפץ. קהלת לא צדק כשאמר כך.

אדם צריך לשנוא ולאהוב בבת אחת,
באותן עיניים לבכות ובאותן עיניים לצחוק
באותן ידיים לזרוק אבנים
ובאותן ידיים לאסוף אותן,
לעשות אהבה במלחמה ומלחמה באהבה.

ולשנוא ולסלוח ולזכור ולשכוח
ולסדר ולבלבל ולאכול ולעכל
את מה שהיסטוריה ארוכה
עושה בשנים רבות מאוד.

אדם בחייו אין לו זמן.
כשהוא מאבד הוא מחפש
כשהוא מוצא הוא שוכח,
כשהוא שוכח הוא אוהב
וכשהוא אוהב הוא מתחיל לשכוח.

ונפשו למודה,
ונפשו מקצועית מאוד.
רק גופו נשאר חובב
תמיד. מנסה וטועה
לא לומד ומתבלבל
שיכור ועיוור בתענוגותיו ובמכאוביו.

מות תאנים ימות בסתיו
מצומק ומלא עצמו ומתוק,
העלים מתיבשים על האדמה,
והענפים הערומים כבר מצביעים
אל המקום שבו זמן לכל
[/column-half-2]

Yehuda Amichai

Israël – Perdu dans la grâce (Gallimard, 2006) – Traduit de l’hébreu par Emmanuel Moses